בשנים האחרונות שבה ועלתה המחלוקת בשאלת אופן פרשנותם של חוזים. מחלוקת זו הציפה את השאלות איזה מעמד יש לתת ללשון החוזה במלאכת הפרשנות ואיזה משקל יש לתת לנסיבות כריתת החוזה ושיקולים חיצוניים נוספים. ברקע המחלוקת ריחפה שאלת תוקפה של הלכת אפרופים, נוכח תיקון משנת 2011 לחוק החוזים והתפתחות פסיקתית מהשנים האחרונות. תיקון מס’ 3 לחוק החוזים (חלק כללי), התשפ”ה–2025, שאושר בכנסת ביום 5.1.2026, מבהיר את כללי הפרשנות, בין היתר באמצעות הבהרת המשקל השונה שיש לתת ללשון החוזה ולנסיבות כריתתו בפרשנות חוזים מסוגים שונים, ועיגון יכולתם של הצדדים לקבוע בעצמם את כללי הפרשנות.
במזכר זה נציג את עיקרי התיקון, נעמיד אותו על רקע ההתפתחות הפסיקתית והחקיקתית בעשורים האחרונים ונעמוד על משמעויות פרקטיות לניסוח חוזים חדשים ולחידוש חוזים קיימים.